התמונות והסמלים שופעים אזכורים של מינרל זה, חומר גבישי טבעי המדגים עושר, שגשוג, מעמד ואהבה
נצחית. אפילו ברק, קסם, ריפוי, הגנה והרעלה נקשרו אליו.
סיפור היהלום הוא סיפור ארוך ומסורבל החוצה זמן ותרבויות רבות. זהו הפריט העתיק ביותר שכל אחד יכול להחזיק בו – בגיל שלושה מיליארד שנים, זהו חומר סופר אסטרטגי והיי-טק לחברה הטכנולוגית שלנו, שנוצר בפנים האדמה ונורה אל פני השטח על ידי הרי געש יוצאי דופן. זהו פחמן בצורתו המרוכזת ביותר, המורכבת אך ורק מפחמן – היסוד הכימי היסודי לכל צורות החיים. הוא גם טהור ביותר, מכיל רק כמויות זעירות של בורון וחנקן. בני הדודים הקרובים של היהלום הם גרפיט מינרלי ופחמן אמורפי.
בהתפתחות ההיסטוריה והאסוציאציות של היהלום, עלינו גם לדעת את ההיסטוריה של המילים המצורפות אליו: האם המילים המדוברות על ידי האינדיאנים והיוונים סימנו את אותם דברים שהם עושים כיום, או משהו אחר מאוד? "יהלום" בא מהאדאמו היוונית, בתעתיק כ"אדאמאו", "אני מאלף" או "אני נכנע". התואר "אדאמאס" שימש לתיאור החומר הקשה ביותר הידוע, ובסופו של דבר הפך לשם נרדף ליהלום.
התרבויות שמילאו תפקיד בהבאת היהלום לגדולה הן רבות. יוונית, הודית, אנגלית ישנה, צרפתית, גרמנית, עברית, לטינית, ערבית, פולנית, יפנית, אמריקאית, אפריקאית, קוריאנית וסינית.
מספר קטן של יהלומים החל להופיע במדינות אירופה ובתכשיטים במאה ה-13, שהוצבו כנקודת מבטא בין פנינים בזהב מחושל ומפואר. במאה ה-16 היהלום נעשה גדול יותר ובולט יותר בתגובה להתפתחות פנים יהלום המשפרת את הברק והאש, ובמאות ה-17 וה-18 היהלום היה כבר המילה האחרונה בייצוג עושר, יוקרה וכוח. מעשה במלך לואי התשיעי של צרפת, 1214-70, שקבע חוק ששומר את היהלומים עבור המלך המתאר את נדירות היהלומים ואת הערך שהוענק להם באותה תקופה. בתוך 100 שנה הופיעו יהלומים בתכשיטים מלכותיים של גברים ונשים כאחד, ובהמשך בקרב האצולה האירופית הגדולה יותר.
ההערכה היא כי ענף חיתוך היהלומים המוקדם ביותר היה בוונציה, בירת הסחר, מתישהו אחרי 1330. אין הסבר מתועד לזינוק האירופי בפופולריות היהלום. אף על פי כן, היבוא העצום של יהלומים במהלך המאה ה-17 וה-18 אינו מהפכני. והמסורת של מתן טבעות בטקס האירוסין והנישואין כאות של אהבה נצחית הביאה את היהלום לפופולריות שלו בימינו.
מנהג זה של החלפת טבעות נישואין מתוארך עד המשורר הרומי הקומי פלאוטוס במאה השנייה לפני הספירה. טבעות נישואין הוערכו אז בשל כתובות פנים שתיעדו את חוזי הנישואין שנחתמו בנוכחות דמות הקיסר. המנהג המשיך והתגבש עוד במאה ה -4 על ידי אוגוסטינוס הקדוש. טבעות נישואין ביזנטיות הן טבעות זהב עבות עם מסגרות עגולות או אובליות המציגות את הזוג פנים אל פנים, או מקבלים את ברכת המשיח על איחודם.
הידע על היהלום ומקורו מתחיל בהודו, שם הוא נכרה לראשונה. ההתייחסות הידועה הראשונה ליהלום היא בכתב יד בסנסקריט, ארתססטרה ("שיעור הרווח") מאת קאוטיליה, שר צ'נדרגופטה משושלת מאוריאן בצפון הודו.
במשך מאות השנים מאז, היהלום ממשיך לגלם ביטוי אנושי עמוק של טוהר, כוח, שמש ואהבה נצחית.